אני נזכר בבציר 2020, הבציר הראשון שלי בתל שיפון, בתקופת שיא מגפת הקורונה. זה היה רגע של קושי – בבגדים רטובים ממיץ ענבים, מסכה שמכסה חצי מהפנים, גל חום שלא נראה כמותו בצפון רמת הגולן, וחשש מתמיד שמישהו ישתעל בקרבה ויאלץ אותי לבידוד של 14 ימים באמצע הבציר.
חשבתי לעצמי אז, שעל אף האתגרים שהביא איתו, הבציר הזה כנראה ייחקק בזיכרון כבציר היסטורי, כזה שלא ישכח לעולם – כמו אותם רגעים שאנשים מבוגרים אוהבים להיזכר בהם ולהעביר הלאה בסיפורים לנכדים.
ואז, למרבה הצער, הגיע ה-7 באוקטובר, תאריך שיחרט בזיכרון של כולנו.
המלחמה פגשה אותי בסוף בציר 2023, כשנותרו לי שתי סחיטות אחרונות בלבד ומילוי יין בחביות. את זה עשיתי בעזרת בתי בת החמש, כיוון שכל הצוות שלי הוקפץ לחזית. לא העליתי על דעתי שהמלחמה תמשך כל כך הרבה זמן ותשפיע גם על בציר 2024, שהיה המאתגר ביותר מתוך 15 שנותיי בענף היין.
במהלך כל עונת הגידול, הצוות חזר שוב ושוב למילואים, מטחי טילים ורעש מטוסי קרב ליוו אותנו, ונאבקנו עם מצוקת כוח אדם. תחושת אי שקט ולחץ הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהיום-יום, ויצרה מצב בו יצירה וחלומות נדחקו הצידה.
אני זוכר בוקר אחד, שבו הצלחתי סוף-סוף לגייס עובדים לבצור חלקה מסוימת. הם הגיעו ב-6:00 בבוקר, אך לפני שמילאו דלי אחד, נשמעה אזעקה, ותוך דקות ספורות כולם כבר היו במכוניות, בורחים מהמקום, משאירים את הדליים תחת הגפן, כאילו הסמל לכל מה שעבר עלינו השנה.
יש לי תחושה שהגפנים שלנו הרגישו את כל הקושי, המאמץ והסיכון שעברנו עבורן השנה, ורצו להחזיר לנו בתמורה. כבר בתחילת העונה שמתי לב שהיבולים היו נמוכים במיוחד בהשוואה לבצירים קודמים, אך האשכולות עצמם – קטנים יותר, מרוכזים, עשירים בטעמים וצבע – הפכו את התוצאה למרשימה ומלאת תקווה.
אני לא בטוח שמנהלת הבנק תעריך את הבציר הזה, אבל אני משוכנע שאתם תאהבו ותכבדו את המאמץ, הסיכון וההקרבה שהושקעו ביינות תל שיפון בבציר 2024. ייתכן מאוד שזה בציר שלא אשכח לעולם.
יוסי סידון, יינן יקב תל שיפון
Comments